מתחת לביתי בחורש הירוק היפהפה יש ריכוז נפלא של מרווה משולשת.

מרווה משולשת הוא אחד מהצמחים האהובים עליי ביותר וריחו מעביר בי תמיד את תחושת הטוב  שהחורש גורם לי.

פתגם עתיק המפאר את המרווה אומר כך :

 ‘‘Cur moritur, qui salvia crescit in horto’’

ובתרגום לעברית-  איך ימות אדם כאשר בגינתו צומחת מרווה?

מרווה משולשת מזכירה  במראה את המרווה הרפואית אשר גדלה בר באירופה ולא בארץ.

הארומה של שני המינים דומה וקיים גם דמיון מסוים בהרכב החומרים של השמן האתרי של צמחים אלו.

עדיין, למרות הדמיון, מבחינתי הארומה של המרווה המשולשת הרבה יותר נעימה, במיוחד לשימוש כצמח תה.

היום לרב האנשים בגינה/בעציץ יש את מרווה קו 4 (אשר נמכרת ברב המשתלות) שהיא למעשה זן טיפוח המורכב מהכלאה בין מרווה משולשת למרווה רפואית- הריח כמו של מרווה רפואית וצורת הצימוח היא כמו של מרווה משולשת

מרווה קו 4 היא בעלת פרח סגול בהיר להבדיל מהפרח הוורוד בהיר של מרווה משולשת.

אם כי כיום, בעולם המערבי מרווה רפואית היא זו המוכרת ועליה נעשים רב המחקרים נראה שבעבר מרווה משולשת הייתה הצמח העיקרי בשימוש, לא רק באזורנו אלא גם באירופה.

אז מה גרם לה לאבד מגדולתה? מדוע מרווה רפואית היא זו שתפסה את מקומה ומופיעה במקורות ההיסטוריים כמרווה העיקרית בשימוש?

על פי ד”ר ריברה השימוש במרווה משולשת מתועד כבר ב 1400 לפנה”ס בפרסקו המכונה  blue bird fresco

למרות זאת זהות הצמח (זהות המין) הוסתרה בין הכתבים העתיקים תחת שימוש בשם כללי  ‘elelisphakon’    שתורגם  בדרך כלל לשם המין מרווה רפואית. תהליך זה גרם לאיבוד מעמדה של המרווה המשולשת  כצמח רפואי. הטעות הזו נשתמרה וחזרה על עצמה גם בתרגומים מאוחרים יותר שם יוחסו למרווה הרפואית תכונות של המרווה המשולשת .

ומה לגבי ההבדל בפעילות הרפואית בין מרווה משולשת למרווה רפואית?

לרב מציינים את המרווה הרפואית והמשולשת באותה נשימה, כי ריחם די דומה והמראה די דומה.

התייחסות זו בהחלט מפשטת את הדברים, אבל אם רוצים להבין  בכל זאת את ההבדל בין מרווה משולשת לרפואית יש לבחון את ההרכב הכימי של שני הצמחים ולהכיר את הפעילות הביולוגית של הרכיבים השונים.

השמן האתרי של מרווה רפואית (החלק שאחראי על הריח) מכיל על פי רב טויון בכמות גבוהה.

טויון הינו מונטרפן קטוני המשפיע על מערכת העצבים וגורם לעירורה.

הוא נקשר במוח לקולטנים גאבא ו 5-HT₃.

גאבא גורם לרגיעה וטויון המהווה אנטגוניסט (מעכב) לפעילות הקולטן גאבא, גורם לעירור מערכת העצבים- להתכווצויות ופרכוסים.

מצד שני טויון נמצא כמעכב של הקולטן 5-HT₃ שגורם דווקא לחרדה.

בכל מקרה, הגדרת הפעילות הכללית של טויון היא חומר הגורם לפעילות ייתר של מערכת העצבים.

אם כן מרווה רפואית גורמת לעירור מערכת העצבים.

לעומת זאת השמן האתרי של מרווה משולשת מכיל אחוז נמוך של טויון והמרכיב העיקרי בו הוא צינאול.

צינאול להבדיל מטויון נחשב כחומר המרגיע את מערכת העצבים. http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/10861965

ובכל זאת מדוע כאשר אני נותנת לבן שלי לשתות תה ממרווה משולשת הוא לא מצליח להירדם?

תשובה אפשרית לדוגמה, מרווה משולשת מכילה עוד חומרים שונים ורבים, גם בשמן האתרי וגם בחומרים שאינם נדיפים. ובסופו של דבר, סך כל המרכיבים והיחסים בינם הם שייקבעו מה תהיה ההשפעה הפרמקולוגית של הצמח.

מעבר לכך, מה שחשוב להבין הוא שבין צמחים בטבע יש שונות כימית מאד גדולה, כמובן שזו מתבטאת בין מינים של אותו סוג כמו שהדגמתי בקצרה (מרווה משולשת לעומת מרווה רפואית), אבל גם באותו מין עצמו קיים שוני אדיר בין צמחים שונים, כלומר בין פרטים שונים של מרווה משולשת.

כך נוכל למצוא מרווה משולשת עם כמות גבוהה או נמוכה של צינאול וכמויות שונות של טויון, אולי במקרה הייתה זו מרווה משולשת עם כמות גבוהה של טויון.

מעבר לכך בין עלים צעירים לעלים בוגרים גם כן קיים הבדל גדול בהרכב הכימי.

לצינאול המאפיין את השמן האתרי של המרווה המשולשת נמצאה פעילות אנטי-דלקתית דרך עיכוב יצירה של ציטוקנים ופרוסטגלנדינים – חומרים מעוררי דלקת בגופנו.

מעבר לכך, כמות הרכיבים הכימיים במרווה כמו בכל צמח אחר היא עצומה, ולמרות שהתייחסתי רק לכמה רכיבים בודדים וכמעט רק לפעילות  על מערכת העצבים כמובן שלמרווה משולשת יש פעילות והשפעות על מערכות שונות בגוף.

 לסיכום, אם כי קיים דמיון בהרכב הכימי של השמן האתרי של מרווה רפואית למרווה משולשת מבחינת הרכיבים העיקריים המאפיינים אותן, היחס הכמותי בין הרכיבים שונה ולכן גם הארומה והפעילות הביולוגית שלהן שונה.

עוד כתבה שלי על מרווה משולשת בקישור הבא

מי שרוצה לשמוע עוד על מרווה ועל צמחים אחרים מוזמן לטייל איתי בטבע או להזמין אותי להרצאה

לימור אלמוג  ביולוגית M.Sc -הרצאות וסיורים בנושא צמחי מרפא ומאכל

               almoglimor@gmail.com   050-9007472